• חזרה
    Menu
  • The Cycle of Life
    Menu
  • The Dream and its Amplification
    Menu
  • Requiem
    Menu
  • Enemy Cripple Beggar
    Menu
  • Psyche & the City
    Menu
  • Hero & Shadow
    Menu
  • Will Fishes Fly in Aquarius
    Menu
  • Complex
    Menu
  • Living with Jung
    Menu
  • הגיבור וצלו
    Menu
  • Oidipus
    Menu
  • enemy cripple beggar bulgarian
    Menu
  • Enemy, Cripple & Beggar
    Menu
  • Psychology Religion
    Menu
  • Complexes Bulgarian
    Menu

הגיבור וצלו

 היבטים פסיכופוליטיים של מיתוס ומציאות בישראל
אראל שליט


הגיבור וצלו מציג פרספקטיבה פסיכולוגית על ההיסטוריה, ההתפתחות והמיתוסים של החברה הישראלית.

הגשמת הציונות נשענה על החלוץ המורד בדרכו של האב ושאיפתו לגאולה רוחנית בתחיית אמא אדמה בארץ האבות. מיתוס ומציאות משתלבים לאורך כל הדרך. טקסט מגילת העצמאות, למשל, שונה ערב הכרזת המדינה, כך שהחלוצים לא הפריחו שממות אלא נשמות.

חלוץ, שומר ולוחם הינם דמויות גיבור נערצות. אך בצלו של הגיבור ומיתוסים השולטים בתודעת הקולקטיב, כגון מרד, גאולה, עוצמה ושינוי הזהות היהודית, עולות כפורחות תחושות של זרות וניכור, ייאוש וספק, חולשה ופחד.

ד"ר שליט חושף בספר את אותם ההיבטים שבד"כ מודחקים לצל, ותוצאות הפסיכולוגיות של מלחמות ישראל, עם דוגמאות מן החברה והקליניקה, כולל ההתנגשות בין מיתוס השלום וארץ ישראל השלמה.

בנוסף למהדורה העברית, הספר יצא במהדורה השלישית באנגלית.

ד"ר אראל שליט, פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקן יונגיאני, לשעבר ראש היחידה הקהילתית לבריאות הנפש של שלוותה.

 



פתח דבר
הקדמה
מבוא
ניגודים ושינויים
מקורות ומיתוסים
מהעבר אל ההווה
החזרה אל ההווה
ההדדיות בין הקולקטיב והיחיד בישראל
אפשרויות לעתיד
הסבר מושגים
הערות
ביבליוגרפיה






 'הגיבור וצלו', הוא ספר מרתק.  התיזה של אראל שליט היא מרתקת. הוא אומר שכשאנחנו מסתכלים על הציונות, על הפסיכולוגיה של הציונות, רואים שני זרמים מקבילים – והפוכים.

אנחנו רואים מצד אחד את הגיבור, הלוחם, הכובש, החלוץ, האיש שעושה, האיש שיכול, שלא מפחד.

ומצד שני, אנחנו רואים את הצל, את הצד השני, הצד האפל, הגלותי, החלש והמפחד.

הדבר המרתק במדינת ישראל שהגענו לפה עם הצל.

אתה רואה את הדיכוטומיה הזאת בין תחושה פנימית של חוסן, חוזק ועוצמה, ומצד שני פחד נוראי.

ע"מ להבין נכון את החברה הישראלית והתגובות המוזרות ומצבים מדיניים כשאנחנו אומרים ועושים דברים ... חייבים להבין את הפחד הנורא שמסתתר בתוכנו.

פרופ' יורם יובל (מחבר סערת נפש)

 

"ספר מעניין וחשוב" – ד"ר יוסי בילין

הגיבור וצלו: היבטים פסיכו-פוליטיים של מיתוס ומציאות בישראל

אראל שליט. הקיבוץ המאוחד.

 

מירי רוזמרין

הרבה אנשים הופתעו בזמן האחרון מעצמת הרגש שאירועים פוליטיים יכולים לעורר בהם.

לעיתים אירוע חברתי נתפס כאירוע אישי, כאבל או חג פרטי, וזאת בלי כל קשר להבנה הבוגרת של כל אדם לגבי ההשלכות של אירועים אלו על חייו.

אראל שליט מציע הסברים פסיכולוגים לקו התפר שבין קיום-הפרטי לקיום-החברתי.

הוא נותן הסברים להשפעה של תהליכים ואירועים פוליטיים על חיי הפרט, מסביר תהליכים חברתיים במונחים פסיכולוגיים ודן בשלבי ההתפתחות של היחסים בין הזהות האישית והקולקטיבית.

   הספר מציג באופן משולב מודל פסיכולוגי של יחסים בין פרט ולחברה והאפליקציה של המודל הזה על המקרה הישראלי.

יש לציין שהשפה של שליט קולחת ובהירה אין הוא מתחבא מאחורי התנסחויות תיאורטיות בלתי נגישות. את השפה המקצועית שהוא משתמש בה הוא טורח להסביר ואף מוסיף "מילון" בסוף הספר.

   היחסים בין הפרטים למדינה משולים בעיני שליט ליחסים בין תינוק להוריו. המדינה והאדם-אזרח מתפתחים תוך כדי תמרון בין שני כוחות יסודיים- ארוס ותאנטוס.

כוחות התשוקה יחד עם כוחות ההרס והמוות קובעים מה ממגוון האפשרויות שטומן העתיד יתממש ויהיה לגורל המדינה.

   ההיסטוריה של מדינת ישראל מתוארת כהיפרדות הדרגתית של האזרחים מהישות הקולקטיבית, תוך עיצוב זהות אישית של אזרח שאינה מושפעת לחלוטין מההשתייכות לקולקטיב, ועיצוב של זהות קולקטיבית יציבה.

   בניית גבולות הוא תהליך שמתרחש במקביל להיפרדות. שליט טוען לדמיון בין תהליך בניית גבולות במובן הפסיכולוגי לבין ביסוס גבולות טריטוריאליים של המדינה. הגבול הפסיכולוגי הוא זה המבחין בין הסובייקט לאחרים. גם הגבול הטריטוריאלי הוא כזה. הטענה של שליט היא כי גבולות טריטוריאליים נתונים לאותה דינמיקה ותהליכי משמוע כמו גבולות הפרט. גבולות נוקשים מידי לא מאפשרים נורמליזציה של יחסים עם אחרים. הרחבת יתר של גבולות מביאה להכחשה של הפחד הנובע מעצם האוטונומיות ולתחושת אומניפוטנציה.

   מטאפורות גיאוגרפיות נפוצות בפסיכואנליזה מאז מתמיד. פרויד עצמו השתמש לא פעם בדימויים פוליטיים מדינתיים לתיאור מנגנוני הנפש. האגו הושווה על-ידי פרויד למונרך במדינה קונסטיטוציונית. את התהליכים הקבוצתיים ניסה להסביר באמצעות אותם עקרונות שהסבירו התנהגות יחידנית. שליט לא משתמש בעולם הפוליטי רק כרקע מטאפורי בשימוש עולם המשמעויות של יחידים, אלא גם כגורם מעצב של זהותם. שליט לא מסתפק בתיאורים כללים של דינמיקה פוליטית אלא מחיל אותם על אירועים מרכזיים בהיסטוריה של המדינה.

   אפשר לקרוא את הספר בשלוש דרכים לפחות. המעניינת ביותר, מבחינתי, מתאימה למי שנוטה להסביר לעצמו את חייו באופן פסיכולוגי. מי שבאופן עקרוני חושב שתהליכים של ילדות הם בעלי משמעות גם להווה ושיש משהו כזה שנקרא לא-מודע. לאנשים כאלו הספר מציע לא מעט הסברים מעניינים לאופן בו אירועים גדולים משמשים כחומרים בדינמיקה של הפרט וכיצד הזדהות כאזרח וכישראלי מתפקדת במסגרת הכוללת של החיים המנטליים.

   שליט טוען כי אנשים משקיעים חלק מהעצמי שלהם בפעילות קולקטיבית והסיפוק מפעילות זו הוא סיפוק שבונה או מאיים על האישיות כמו כל השקעה אנרגטית באהבה או בקריירה. באמצעות טענה זו ניתן להבין למה השירות בצבא הוא בעל ערך עצום לא רק באתוס הלאומי אלא כמטרה אישית אצל צעירים רבים. כמו כן אפשר להבין מדוע קשה לרבים להתייחס לימין המתנחל כקבוצה מסוכנת, הרי הם מאלו שעושים למען הקולקטיב ומזהים עצמם עם הזהות הלאומית ( או לפחות כך נדמה היה עד לזמן האחרון).

   דרך קריאה כזו אפשר להבין גם תופעות כמו העובדה שפינוי שטחים נחווה אצל אנשים מסוימים כפגיעה נרקיסיסטית, היינו, פגיעה בעצם הקיום שלהם כישות אוטונומית בעלת ערך. אחרים חולמים על השואה או על התקפות מחבלים ונותנים בכך ביטוי לדינמיקות פנימיות.

   העולם הפוליטי מספק ל"עצמי" לא רק מטאפורות לביטוי הדינמיקה שלו, אלא גם נסיבות המקצינות תהליכים אישיים. שליט מביא דוגמאות לפחדים שברמה המודעת נובעים ממצב פוליטי ולמעשה הם ביטוי ללא מודע המושלך על המצב הפוליטי.

   זווית קריאה כמו זו מעניינת מבחינתי משום שהיא חושפת עוד אספקט של הטענה המשומשת "הכל טקסט". הדינמיקה הפנימית דרכה ממשמע היחיד את עולמו וחוויותיו משתמשת בחומרים רבים, מהם פרטיים, מהם חברתיים. הריאליות של איום גרעיני, לדוגמא, או של איום השמדה של המדינה על-ידי אויביה, נובע גם מחרדות אישיות. נוצרת עסקה מעניינת – החרדות מקבלות ביטוי  דרך החרדה ה"לגיטימית" ונהנות מהרציונל המוכר ע"י כולם. והמצב הפוליטי או החברתי, שהמופשטות שבו מאיימת על היכולת להתייחס אליו ברצינות, מקבל קונקרטיזציה ומעמד ריאליסטי בחיי היחידים.

   דרך אחרת לקרוא את הספר היא לחפש בו הסבר לרוח הקולקטיבית. תחושות ורגשות אלו נראות כחורגות מעבר לסובייקטיביות הפרטית של יחידים ומשפיעות על תפישת העולם של חברה ועל המדיניות של מנהיגיה.

   בקריאה כזו ההסברים הפסיכולוגיים לא מספקים, בעיקר אם רוצים להבין באופן כולל פעולות מסוימות של המדינה. לדוגמא, שליט מתייחס לתופעה של שאיפה ל"טוהר" כמנגנון הגנה כנגד תהליך בלתי- נמנע של דה-נרקיסטיפיקציה (היפרדות הדרגתית של תודעת הפרט מהתודעה הקולקטיבית). העיסוק בהצבת הרע מחוץ לגבולות הזהות הקולקטיבית נובע, לדברי שליט, מחוסר היציבות של גבולות אלו ומהצורך בהחצנת הרע כדי להתייחס לקיומו, ולהגדיר את הקבוצה כאופוזיציה לו. על רקע זה מסביר שליט את הזעזוע בתופעות של "חוסר טוהר", כמו זה של רצח אמיל גרינצוויג והתבטאויות לא קונסנסואליות אצל דמויות ציבוריות שאמורות לייצג אחדות.

   ברור שהסבר כזה לא ממצה את התופעה החברתית. הסוציולוג היה שואל: מי מזין מיתוסים של טוהר? מי מגייס אותם לשרותו? ובאיזה אופן הם קשורים למיתוסים אחרים ולפרקטיקות חברתיות.אולם אם מקבלים מראש את ההסבר הפסיכולוגי כחלק מהסבר טוטאלי של התופעה החברתית, ניתן לקבל תמונה מעניינת על הדינמיקה החברתית.

   יש משהו חשוד בהנחה שעם מתנהג כמו אדם בודד ונשלט על ידי אותה דינמיקה. אפשר להקשות ולשאול איפה ממוקמת אותה תודעה קולקטיבית וכיצד מתגלם ה"עצמי" של העם? אולם יש גם כוח בסוג הסבר שמבוסס על הנחת המוצא שהעם, בסופו של דבר, הוא קבוצה של אנשים, שמשהו בראש שלהם מדביק אותם יחד. מושגים חברתיים מופשטים כמו "האויב", "תפישת המנהיג", "פטריוטיזם", עוברים קונקרטיזציה במחשבותיהם ומעשיהם של אנשים וחלק מהיות עם טמון בעיקרון המאחד של המחשבות מול מושגים אלו.

   קריאה שלישית אפשרית היא קריאת היחסים הפוליטיים שבין התיאוריה הפסיכולוגית לפרקסיס הפוליטי. הממסד הפסיכולוגי נחשב לא פעם למנותק מההתרחשויות החברתיות. גם הטיפול הפסיכואנליטי נתפש כבועה סובייקטיבית, שהנגיעה שלה לקיום הפוליטי מועט. המעמד של הפסיכואנליזה כמדע אובייקטיבי היה רעוע מאז ומתמיד. מאידך מעמדה כעוד פרקטיקה פרשנית נראה לא מספיק כדי לתת לגיטימציה ותוקף לפרקטיקה הפסיכואנליטית. אפשר לראות בספר של שליט סוג של פסיכואנליזה שמנסה להתחבר למחקר שפועל בתוך מסגרות עכשוויות. הוא לא שואף לאובייקטיביות מדעית ומאידך אינו עוד סיפור על המציאות. זהו ניסיון להציג את הרלוונטיות של הפסיכואנליזה לחיים, גם למי שלא שוכב על הספה.

   בגלל ההשלכות הפוליטיות הברורות, מציבה עצמה תיאוריה זו בפני בקורת פוליטית ולא רק מקצועית. התיאוריה של שליט רוצה לחשוף מבנה עומק תודעתי גם של קבוצות עם קיום אידיאולוגי ופרקטי שונה מאוד מזה של הרב החילוני המערבי. הכלל לפיו גבולות הזהות המורחבים מדי יכולים להביא לסתירות פנימיות ולמצוקה, אמור לחול גם על אנשי חב"ד שמאמינים שהמשיח הוא הרבי מלובביץ'.

   האם, אכן, הסתירה לכאורה בין המשיחיות למותו של האיש מציבה אותה בעיה בפני מאמין חב"ד כמו בפני אדם חילוני? לא ברור עד כמה תיאוריה כזו היא שימושית למעצבי מדיניות, או לתושבי התנחלות 'תפוח'? כוחה בעיקר למי שקיבל על עצמו במידת מה את הדיסקורס הפסיכואנליטי. לאלו הספר מרחיב את המבט הפרטי גם אל עבר תחומים יותר פוליטיים.

   אחת המסקנות החזקות בספר, מבחינתי היא, שהגבולות בין הפרטי לכללי עמומים, ומיקומם נקבע על ידי קונוונציות חברתיות ומשא-ומתן אישי. אירוע חברתי הוא גם אישי בנסיבות מסוימות. ותפישת הפרט את עצמו נגזרת לא פעם מהקיום הקולקטיבי שלו. האופן בו תפסו נשים את הפיקוד הפרטי שלהן במלחמת המפרץ והעדר הדומיננטה הגברית ביומיום של החדר האטום, עיצבו את האופי בו נחרתה המלחמה הזו כשבר באקטיביות הישראלית וכמלחמה פסיבית ולא הרואית. אולי בגלל העדר הגבריות שלה אין כמעט אזכור שלה בכרוניקה של הזמן האחרון.

   המשא-ומתן בין הפרטי לציבורי משפיע הן על זהותו של כל פרט כאזרח והן על פעולות המדינה. גבול זה הוא גם פסיכולוגי ומשרת כלכלה פנימית אישית, וגם גבול פוליטי המבטא את דמות הקולקטיב ומעצב אותו.

 

© Dr. Erel Shalit
Friday, July 25, 2014